קולגה הפנה אלי שאלה ששאל אותו אדם חרדי…

"האם יש תהליך שמנתק אותך מאנרגיית הרייקי אם אתה מגיע למסקנה שלא מתאים לך?"

לאחר מחשבה הגעתי למסקנה (אישית) שיש שתי תשובות אפשריות:

האחת נובעת מהעובדה שאנרגיית הרייקי היא למעשה חלק מהחיים שלנו והכוונון לרייקי בסך הכול מזכיר לנו את מה ששכחנו. עובדה – ילדים יכולים לעבוד עם אנרגיית הרייקי מבלי לעבור כיוונון…

אם אנרגיית הרייקי קיימת בנו מעצם היותנו, איך נוכל להתנתק ממנה? איך אפשר לגרום למערכת סטריאו להפסיק לקלוט גלגל"צ?

למעשה אפשר להוציא את מערכת הסטריאו מכיוון אך היכולת הטבעית של קליטת גלגל"צ לא יכולה להיעלם לעולם. כך גם החיבור לאנרגיית הרייקי אינו יכול להיעלם. זוהי יכולת טבעית שלנו שלא ניתן לבטל.

התשובה השנייה נובעת מהעובדה שאת זרימת אנרגיית הרייקי צריך להפעיל באמצעות כוונה. כאשר לא רוצים להשתמש יותר באנרגיית הרייקי, אפשר לא להפעיל יותר כוונה…

ברשומה בבלוג של ברונוון ופראנס סטינה, הם עוסקים בנושא עצימת העיניים בזמן כיוונון/חניכה. טענתם היא שתהליך הכיוונון הוא ממילא לא רק תהליך טכני אלא גם עבודה פנימית של המורה כך שאין כל חשיבות אם התלמידים ישארו בעיניים פקוחות בזמן הכיוונון ויצפו במורה.

לצפיה ברשומה המלאה,
http://www.amazon.com/gp/blog/post/PLNK2G5T9OCURWOQE (אנגלית).

הגבתי לרשומה בבלוג שלהם ואוסיף גם כאן את דעתי.

מאחר ותלמידי רייקי שאינם מאסטרים אינם מודעים לתהליכים אותם עובר המאסטר בתקופת הכשרתו, ולעבודה הפנימית אותה הוא עושה, הם עשויים לחשוב שאם הם יודעים את תנועות הכיוונון, הם יכולים להעביר אותם לאחרים.

כמו שכתבו ברשומה המקורית, מרבית תהליך הכיוונון מתרחש בתודעת המורה ואינו גלוי, וזו בדיוק הסיבה מדוע כדאי למנוע מהתלמידים לצפות בצד הטכני.

מבחינתי, אני מעדיף לשמור "סודות" מפני התלמידים עד למועד בו הם מוכנים לקבל אותם.