תוך כדי שאני מטייל וקורא הודעות בפורומי הרייקי השונים, אני נתקל בהודעות של מורים לרייקי, בהן הם מפציצים בהצהרות שבאמת מתאימות לאנשים ברמתם.
"אין צורך להשתמש בסמלים – הם רק גלגלי עזר".
"צריך רק להביע כוונה – אין צורך להניח ידיים במקום מסויים"
"לא צריך מוסיקה עם גונג כל 3 דקות – במקום זה כדאי לטפל בשקט, להתרכז בטיפול"
"לא צריך להשתמש בטכניקה זו או אחרת – פשוט "מתחברים" ועושים את העבודה"
ועוד ועוד…
במרבית המקרים, הצהרות מסוג זה נכונות, אך הן מתאימות יותר לבעלי נסיון, למאסטרים ולמטפלים ותיקים. התלמידים המתחילים, אלו שלא צברו נסיון מספיק, אלו שלא פיתחו עדיין את היכולות האישיות שלהם, צריכים את ה"חוקים" והטכניקות על מנת שלא להעסיק את עצמם בשאלות של "האם אני עושה נכון?".
כאשר מורה לרייקי מלמד, עליו לזכור שהתלמידים לא נמצאים (מבחינת ההתפתחות האישית) במקום שבו המורה נמצא אלא במקום בו אותו מורה היה בתחילת דרכו.
זו הסיבה מדוע על מורה לרייקי לשמור על תכני הלימוד פשוטים, לא מורכבים מדי, קלים לתרגול. לאחוז ביד התלמיד ולהוביל אותו מתחילת הדרך ולא להנחית אותו באמצע המסלול ללא יכולת להבין את ההתחלה.