לאחרונה רבו מקומות המדגישים את הפן המעשי בלימוד הרייקי ומספקים את הצד התיאורתי בחוברת קריאה ללימוד עצמי. מקומות אלו טוענים שאמנם חשוב לדעת את התיאוריה אך הצד המעשי הוא זה שמעניין אותנו ולכן הוא חשוב יותר.
הצד התיאורתי או העיוני בלימוד הרייקי הוא חשוב ביותר היות והוא מביא להבנה של האנרגיה ושל תהליך הריפוי האנרגטי. ללא הבנה זו, התשוקה לתרגול ולטיפול דועכת במהירות. ללא הבנה אין מניע להמשיך ולתרגל.
מקדש יפני
בלימודי הבודהיזם ישנם שלושה שלבים – הראשון הוא שמיעה, השני – הבנה והשלישי – מדיטציה.
שמיעה – זהו שלב הלימוד. זהו השלב בו אנחנו מקשיבים למורים שלנו, קוראים טקסטים עתיקים ומשננים עקרונות עד שהם זורמים בדמנו.
הבנה – זהו שלב הניתוח ההגיוני של מה שלמדנו. בשלב זה אנחנו בודקים את מה שלמדנו ומגיעים למצב בו הידע כל כך טבוע בנו ואנחנו מבינים אותו עד תומו עד שאין אדם שיוכל לומר לנו דברים אחרים ולהניא אותנו מדרכנו.
מדיטציה – זהו שלב התרגול. זהו השלב שבו אנחנו לוקחים את כל מה שלמדנו ומיישמים אותו על עצמנו. תרגול שכזה יכול לבוא רק מתוך הבנה שלמה של נושא הלימוד.
שורשיו של הרייקי טמונים עמוק בבודהיזם ואכן, כאשר אוסואי לימד רייקי ביפן בתחילת המאה הקודמת, הוא שם דגש על הלימוד התיאורתי ועל העבודה הרוחנית יותר מאשר על התרגול והטיפול.
תלמיד רייקי שלומד את טכניקות הטיפול ללא הרקע העיוני/תיאורתי, סופו שיפסיק את תרגול הרייקי מוקדם מאוד ולעיתים אף ירגיש שהרייקי לא תרם מאומה לחייו, וחבל…