כשאני מלמד סדנאות רייקי, אני מבקש מתלמידי לערוך טיפול עצמי מלא בעשרים ואחד הימים שלאחר הסדנה ברציפות. כששואלים למה עשרים ואחד יום אני מסביר שזהו פרק הזמן הנדרש על מנת שתהליך הניקוי, שמתחיל עם החיבור לאנרגיית הרייקי, יסתיים, ושכדאי ללוות את התהליך בטיפול עצמי לצורך תמיכה בו ועל מנת להקל על תופעות הלוואי שלו.
למעשה, עשרים ואחד הימים נועדו על מנת להרגיל את התלמידים לטיפול העצמי ועל מנת לנסות להטמיע אותו בחייהם.
מדי פעם אני נוטל ספר מהספריה שלי, פותח אותו במקום אקראי וקורא קצת. אתמול זה היה הנזיר שמכר את הפרארי שלו* והמקום היה עמוד 88…
"… כדי שהתנהגות חדשה תיהפך להרגל צריך לבצע את הפעילות החדשה במשך עשרים ואחד ימים ברציפות."
המשכתי לקרוא והגעתי להסבר מעניין:
"… התקבעות ההרגל החדש מסתיימת בדרך כלל בתוך עשרים ואחד יום, הזמן שנדרש ליצור מסלול עצבי חדש בגוף. … כשאתה משלב פעילות כלשהי בשגרה היומיומית שלך ועושה אותה בכל יום באותה שעה ובאותו אופן, בתוך זמן קצר היא נהפכת להרגל. … אם תתמיד במשימה שלך במשך עשרים ואחד ימים, ובכל יום תבצע את הפעילות החדשה באותה שעה, היא תשתלב בשגרה שלך. בתוך זמן קצר תבצע את ההרגל החדש – מדיטציה, קימה בשעה מוקדמת או קריאה במשך שעה בכל יום – באותה קלות שאתה מצחצח את השיניים."
הנה תשובה שיכולה להניח את דעת התלמידים לגבי שאלת עשרים ואחד הימים… ובכלל, הספר עצמו מומלץ לקריאה…
*הנזיר שמכר את הפרארי שלו מאת רובין ס` שארמה בהוצאת כתר.