קטע מתוך יומנה של טקאטה

רבים שואלים מאיפה מגיעה אנרגיית הרייקי, ואין ממש תשובה. הנה משהו למחשבה…

ביומנה כתבה הגב` טקאטה, לאחר שלמדה רייקי 1 עם ד"ר הייאשי, בתאריך 10 בדצמבר 1935:

"המשמעות של "רייקי" – האנרגיה שבתוך עצמנו … האנרגיה נמצאת בתחתית הבטן, כחמישה סנטימטר מתחת לטבור …"

גורם לי לחשוב… האם מה שלימדו אותנו עד עכשיו, שהאנרגיה מגיעה ממקור אינסופי חיצוני לנו, ושאנחנו בעצם רק צינור עבור האנרגיה, האם כל זה באמת נכון?

האם יכול להיות שמישהו לאורך הדרך לא הבין נכון?

האמת היא שכאשר טקאטה למדה, הייאשי לא הסביר לה את מקור האנרגיה והדברים שכתבה ביומנה הם כתוצאה מהתנסות עצמית שלה. אלו החוויות שהיא עצמה עברה, ולא הבנות שהגיעו אליה מבחוץ.

זו הייתה דרך הלימוד היפנית אשר מראש לא הגבילה את מחשבות התלמיד ואת חוויותיו אלא נתנה לו להגיע לבד לאמת שלו.

למה אותנו מנסים לשכנע שהמורים יודעים הכל?

קולגה הפנה אלי שאלה ששאל אותו אדם חרדי…

"האם יש תהליך שמנתק אותך מאנרגיית הרייקי אם אתה מגיע למסקנה שלא מתאים לך?"

לאחר מחשבה הגעתי למסקנה (אישית) שיש שתי תשובות אפשריות:

האחת נובעת מהעובדה שאנרגיית הרייקי היא למעשה חלק מהחיים שלנו והכוונון לרייקי בסך הכול מזכיר לנו את מה ששכחנו. עובדה – ילדים יכולים לעבוד עם אנרגיית הרייקי מבלי לעבור כיוונון…

אם אנרגיית הרייקי קיימת בנו מעצם היותנו, איך נוכל להתנתק ממנה? איך אפשר לגרום למערכת סטריאו להפסיק לקלוט גלגל"צ?

למעשה אפשר להוציא את מערכת הסטריאו מכיוון אך היכולת הטבעית של קליטת גלגל"צ לא יכולה להיעלם לעולם. כך גם החיבור לאנרגיית הרייקי אינו יכול להיעלם. זוהי יכולת טבעית שלנו שלא ניתן לבטל.

התשובה השנייה נובעת מהעובדה שאת זרימת אנרגיית הרייקי צריך להפעיל באמצעות כוונה. כאשר לא רוצים להשתמש יותר באנרגיית הרייקי, אפשר לא להפעיל יותר כוונה…

לפני מספר שנים, כשרק התחלתי ללמד רייקי, ישבו בסדנת רייקי שתי נשים.

בהפסקה הראשונה של הסדנה נגשה אלי אחת התלמידות ואמרה לי שהיא מתנצלת אבל היא לא מתחברת. לא נראה לה שמורה לרייקי יכול לשבת בחוסר נוחות ולנוע מצד לצד תוך כדי דיבור. חוסר השקט שלי נראה לה כמשהו שלא מתאים למורה רוחני.

אמרה, ועזבה את הסדנה.

מאז אני אומר לתלמידים בתחילת סדנה שלא יתנו למגבלות שלי להגביל אותם. שלא יתייחסו אלי כמשהו חשוב אלא רק משהו או מישהו שדרכו אפשר לקבל ידע. שלמעשה אני לא ממש חשוב ושהלימוד הוא העיקר.

לא היה לי נעים להגיד לאותה תלמידה שבאותו יום סבלתי מכאבים בטחורים …

כולנו מכירים את התחושה הלא נעימה כאשר מישהו בסביבתנו "מתעלק" עלינו ומתחיל לשאוב מאיתנו אנרגיה. בדרך כלל הדבר מתבטא בכך שהוא אינו מפסיק לדבר ודורש תשומת לב רציפה. התחושה תהיה, בדרך כלל, של תשישות ועייפות – פשוט אובדן אנרגיה.

אלו שנתקלו בכך, ויש להם זיקה כלשהי לתחום הרוחני, יגידו שעלינו להגן על עצמנו מבחינה אנרגטית על מנת למנוע מאותו שואב-אנרגיה מלרוקן אותנו לחלוטין.

כפי שאני רואה זאת, זוהי הפרדה שאמנם מגנה עלינו אך אינה עוזרת לצד השני.

הדרך בה אני מעדיף להתמודד עם המצב היא פשוט… להתחבר לרייקי. כך אני מאפשר לצד השני לשאוב אנרגיה ככל שירצה, מבלי שהדבר יפגע בי. נהפוך הוא – צינור השקייה נרטב ראשון, לפני הדשא.

כשאוסואי עלה על ההר למדוט, כך על פי האגדה, הוא עלה על הר המכונה ביפנית "הר אוכף-הסוס" – קוּרָאמָה-יָאמָה, הסמוך לעיר קיוטו.

רבים מכנים את ההר בשם קורִיָאמָה, טעות הנובעת משילוב שתי המילים, קוּרָאמָה – אוכף הסוס, ו-יָאמָה – הר.

למעשה, טעות זו מקורה בגב' טקאטה, אשר כינתה את ההר בשם קורָיָאמָה אך לא בגלל טעות אלא בגלל נוהג לשלב מילים לקיצורים בשפה היפנית.

הנה קטע מוקלט בקולה של גב' טקאטה, בו היא מזכירה את שמו של ההר. [audio:http://www.learnreiki.co.il/blog/wp-content/uploads/2009/12/Takata-UsuiOnKuriyama.mp3]

עוד על הר קוראמה תוכלו לקרוא בויקיפדיה האנגלית, כאן.

לחובבי היפנית: שמו של ההר ביפנית הוא: 鞍馬山.

鞍=אוכף, 馬=סוס, 山=הר.

ברשומה בבלוג של ברונוון ופראנס סטינה, הם עוסקים בנושא עצימת העיניים בזמן כיוונון/חניכה. טענתם היא שתהליך הכיוונון הוא ממילא לא רק תהליך טכני אלא גם עבודה פנימית של המורה כך שאין כל חשיבות אם התלמידים ישארו בעיניים פקוחות בזמן הכיוונון ויצפו במורה.

לצפיה ברשומה המלאה,
http://www.amazon.com/gp/blog/post/PLNK2G5T9OCURWOQE (אנגלית).

הגבתי לרשומה בבלוג שלהם ואוסיף גם כאן את דעתי.

מאחר ותלמידי רייקי שאינם מאסטרים אינם מודעים לתהליכים אותם עובר המאסטר בתקופת הכשרתו, ולעבודה הפנימית אותה הוא עושה, הם עשויים לחשוב שאם הם יודעים את תנועות הכיוונון, הם יכולים להעביר אותם לאחרים.

כמו שכתבו ברשומה המקורית, מרבית תהליך הכיוונון מתרחש בתודעת המורה ואינו גלוי, וזו בדיוק הסיבה מדוע כדאי למנוע מהתלמידים לצפות בצד הטכני.

מבחינתי, אני מעדיף לשמור "סודות" מפני התלמידים עד למועד בו הם מוכנים לקבל אותם.

אחת הטכניקות שלמדתי במסגרת לימודי רייקי 1 שלי, ואשר מצאה חן בעיני עד כדי כך שאני מלמד אותה במסגרת סדנאות רייקי שאני מעביר ואף פירסמתי באתר האינטרנט שלי היא טכניקה הנקראת קופסת הכוונות של רייקי, או בקיצור, קופסת רייקי.

כדאי לקרוא לפני שממשיכים.

כשאני מלמד את הטכניקה במסגרת הסדנה, אני מציג לתלמידים את הקופסה האישית שלי, ואף פותח אותה על מנת להראות להם שהיא מלאה בפתקים כמעט עד אפס מקום.

פעם אחת הציג לי אחד התלמידים שאלה:

"אני מבין שהקופסה היא בסך הכל כלי שמיועד ללמד אותנו לרכז את התודעה בנושא מסויים…"

"נכון", עניתי.

"אני מבין גם", המשיך, "שאתה, כמורה, לא זקוק לכלים כאלו מכיוון שלמדת כבר לרכז את התודעה ללא כלים."

"שוב נכון", עניתי.

"אז למה", שאל, "יש לך קופסה משלך?"

"קודם כל, כל הכבוד על השאלה", אמרתי, והמשכתי:

"מנסיוני, כאשר אני מלמד, אני חייב להסביר את הדברים ברמה של התלמיד המתחיל ולא ברמה שבה אני נמצא. אם אלמד את הטכניקה ואומר שבעצמי אני לא משתמש בה בגלל שאינני זקוק לה יותר, התלמידים עלולים לחשוב שאם אני יכול אז גם הם יכולים. זה נכון, אבל לא בהתחלה. אני מחזיק קופסה פשוט בשביל לשכנע את התלמידים לנסות ולתרגל את ריכוז התודעה באמצעות הקופסה."

עוד אני מדבר, פתחתי את הקופסה שלי ופרסתי בפניו את הפתקים.

כולם ריקים…

באתר האינטרנט שלי יש מאמר שמתייחס לנושא הצורך בקבלת רשות בעת שליחת רייקי מרחוק.

כדאי לקרוא לפני שממשיכים: http://www.rudy.org.il/Permission.cfm.

בתגובה למאמר כתבה מאסטרית צעירה שניתן לקבל אישור או דחייה על ידי תקשור עם האני הגבוה של המטופל ואף תיארה את התהליך.

מבחינתי זוהי הוספת חטא על פשע… לא מספיק שהאגו שלי מנופח מזה שאני יכול לשלוח רייקי מרחוק ולשלוט בגורלו של אדם, עכשיו האגו שלי גם יכול לתת לי תשובות ממקורות שאי אפשר לאמת אותם. תקשור הוא נושא סובייקטיבי בו כל אחד מקבל את התשובות המתאימות עבורו בלבד.

מצד שני, ממילא רייקי היא אנרגיה שלוקחים ולא אנרגיה שנותנים והמטפל הוא רק ערוץ שדרכו לוקח המטופל את האנרגיה. אם כך, הרי שמטופל שאינו מודע לשליחת הרייקי מרחוק לא יקח מהאנרגיה.

מצד שלישי, יש טכניקות ספציפיות ש"דוחפות" אנרגיית רייקי אל המטופל על מנת לפתוח חסימות מבלי שהמטופל צריך "לשאוב" אנרגיה מהמטפל.

מצד רביעי, כאשר יש שלושה צדדים כאלו, מה נכון?