תוך כדי שאני מטייל וקורא הודעות בפורומי הרייקי השונים, אני נתקל בהודעות של מורים לרייקי, בהן הם מפציצים בהצהרות שבאמת מתאימות לאנשים ברמתם.

"אין צורך להשתמש בסמלים – הם רק גלגלי עזר".

"צריך רק להביע כוונה – אין צורך להניח ידיים במקום מסויים"

"לא צריך מוסיקה עם גונג כל 3 דקות – במקום זה כדאי לטפל בשקט, להתרכז בטיפול"

"לא צריך להשתמש בטכניקה זו או אחרת – פשוט "מתחברים" ועושים את העבודה"

ועוד ועוד…

במרבית המקרים, הצהרות מסוג זה נכונות, אך הן מתאימות יותר לבעלי נסיון, למאסטרים ולמטפלים ותיקים. התלמידים המתחילים, אלו שלא צברו נסיון מספיק, אלו שלא פיתחו עדיין את היכולות האישיות שלהם, צריכים את ה"חוקים" והטכניקות על מנת שלא להעסיק את עצמם בשאלות של "האם אני עושה נכון?".

כאשר מורה לרייקי מלמד, עליו לזכור שהתלמידים לא נמצאים (מבחינת ההתפתחות האישית) במקום שבו המורה נמצא אלא במקום בו אותו מורה היה בתחילת דרכו.

זו הסיבה מדוע על מורה לרייקי לשמור על תכני הלימוד פשוטים, לא מורכבים מדי, קלים לתרגול. לאחוז ביד התלמיד ולהוביל אותו מתחילת הדרך ולא להנחית אותו באמצע המסלול ללא יכולת להבין את ההתחלה.

מטפלי רייקי רבים למדו בסדנת רייקי 2 שיש לצייר את שלושת סמלי הרייקי על הידיים ולטפל בעזרת האנרגיה המשותפת שלהם. חלקם, שלמדו גם שיטות נוספות כגון קארונה רייקי®, מוסיפים עוד 8 סמלי טיפול על פי העיקרון של לא-מועיל-לא-מזיק (למל"מ).

אין כל בעיה לפעול כך אבל הבה ונחשוב מעט על הנושא.

ראשית, אין לנו סיכוי להכיר את האנרגיה של כל אחד מהסמלים בנפרד. דבר שנראה אולי מיותר אך חישבו – אם הייתם מכירים כל אחת מהאנרגיות בנפרד, הייתם יכולים להתאים את הטיפול למטופל.

שנית, אתם יוצרים אנרגיה חדשה!

כאשר אנחנו מערבבים סמלים, הדבר דומה לערבוב צבעים, שגם לכל אחד מהם יש תדר שונה. ערבוב של שני צבעים תמיד יצור צבע חדש. למשל, ערבוב של צבע כחול ושל צבע צהוב יצור צבע ירוק, אותו לא ניתן לפרק שוב למרכיביו.

שלישית, רוחב הפס שלנו מוגבל!

הכוונה היא לרוחב הערוץ דרכו אנחנו מעבירים את אנרגיית הרייקי. רוחבו של ערוץ זה והנקיון שלו תלויים במידת התרגול של המתרגל. ככל שהמתרגל עובד עם אנרגיית הרייקי, כך הערוץ מתרחב ונותר נקי, מה שמאפשר לאנרגיה לזרום ללא הפרעה.

ונניח שהמטופל שלנו זקוק לאנרגיה ספציפית מאוד – דבר שאנחנו יכולים להרגיש או לדעת באמצעות שימוש בטכניקות יפניות שונות כגון ביוסן או רייג`י. אם נשתמש בכל הסמלים שבידנו, אנחנו מגבילים את כמות האנרגיה הספציפית היות ו"רוחב הפס" נחלק בין האנרגיות השונות שמפעילים הסמלים.

אם אשתמש רק בסמל הספציפי, המטופל יקבל כמות גדולה יותר של אנרגיה לה הוא זקוק והערוץ האנרגטי לא "יתבזבז" על אנרגיות שאינן דרושות ברגע זה.

שלא תבינו אותי לא נכון – "סנדביצ`ים" של סמלים עובדים, אבל שימוש בסמל אחד בכל פעם, זה הדרוש למטופל באותו רגע, יכול להיות ממוקד יותר ולהביא לאיזון מהיר יותר.

שיטת הקארונה רייקי® נחשבת למתקדמת יותר, בעלת תדר גבוה יותר ועוצמתית יותר מאשר הרייקי המסורתי. עם זאת, לימוד השיטה הוא תבניתי ונלמד בצורה מקובעת למדי.

איך שתי העובדות הללו מתיישבות זו עם זו?

התשובה היא פשוטה.

מייסד השיטה, ויליאם לי ראנד רצה להעניק למתרגלי השיטה נקודת פתיחה אחידה ועל ידי כך לאפשר להם להתפתח מאותו מקום, כל אחד בדרכו.

מתרגלי קארונה רייקי® בעלי ותק ונסיון בעבודה עם האנרגיה מרשים לעצמם לחרוג ממסגרת ההוראות ולהקשיב לאינטואיציה בזמן טיפול, ולמרות זאת, כאשר מטפל כזה מלמד קארונה רייקי®, הוא פועל "על פי הספר", וזאת על מנת לאפשר לתלמיד לצאת מאותה נקודת התחלה ממנה יצא הוא עצמו כאשר למד.

רישום השם קארונה רייקי® כשם מסחרי מבטיח כי שיטת הלימוד תישמר בצורה אחידה ואפילו בעוד עשרות שנים יקבלו תלמידי קארונה רייקי® בדיוק את אותה הכשרה ואת אותה נקודת זינוק כמו התלמידים של היום.

עוד על קארונה רייקי® תוכלו לקרוא כאן.

הכותרת של הרשומה כבר מרמזת על כך שיש יותר מדעה אחת לגבי אם וכמה זמן להמתין בין לימודי שלבי הרייקי.

ישנם מורים שדורשים זמן מינימלי של 3 חודשים, יש הדורשים 6 חודשים, יש הדורשים כמות מסויימת של טיפולים ועוד. לפני קיום התנאים הללו הם פשוט לא מסכימים לקבל את התלמיד ללימודי השלב הבא.

מורים אחרים טוענים שהאנושות היום מתקדמת יותר מאשר בתקופתו של אוסואי ולכן אין כלל צורך להמתין – ניתן אפילו ללמוד את שני שלבי הרייקי הראשונים ביחד, בסדנה אחת.

אנחנו יודעים היום שכאשר אוסואי לימד, היה הלימוד מותאם אישית לתלמיד וכל אחד התקדם בקצב המתאים לו. תלמידים היו באים לאוסואי, מקבלים משימה או תרגיל אותו היו מבצעים בבית ורק כאשר הגיעו לרמה נדרשת, היו חוזרים לאוסואי על מנת לקבל את המשימה הבאה. כל תלמיד התקדם בקצב שלו.

כאשר הייאשי וקציני הצי באו ללמוד אצל אוסואי, הותאם הלימוד עבורם והם קיבלו את הידע בצורה מרוכזת, ללא צורך רב בתרגול. בעת לימוד השיטה היה דגש רב על טיפולים, לפי דרישת הייאשי והקצינים, ולפיכך ניתן היה לדלג על רוב הלימודים הרוחניים.

כאשר הייאשי לימד, הוא ערך סדנאות הכוללות את שתי הדרגות הראשונות בחמישה מפגשים יומיים רצופים בני כשעה וחצי כל מפגש.

טקאטה אמנם הפרידה את לימודי הדרגה הראשונה מלימודי הדרגה השניה אך תלמידיה טוענים שלא תמיד דרשה להמתין בין השלבים.

אגב, אחרי לימוד השלב הראשון טקאטה לא נהגה להעניק תעודה. רק אם התלמיד המשיך לדרגה השניה הוא היה מקבל גם את התעודה של הדרגה הראשונה.

באופן אישי אני מעדיף לעשות הפרדה בין השלבים אך אינני מחייב המתנה בין שלב אחד למשנהו. אם התלמיד מרגיש מוכן, אני מאפשר לו להמשיך ללמוד את הדרגה השניה ברצף לאחר לימודי הדרגה הראשונה.

לכל אדם יש את מסלול ההתפתחות האישי שלו ואני מרגיש שמצד אחד אינני יכול לעכב מישהו שלהוט להמשיך ומצד שני אל לי להאיץ בו.

ההתקדמות במסלול היא אישית ונעשית על פי החלטת התלמיד בלבד.

אנחנו שומעים במקומות רבים את המילים רייקי מסורתי. למה בעצם מתכוונים במילים אלו?

במערב נהוג לכנות את זרם הרייקי שהגיע דרך הגב` טקאטה בשם רייקי מסורתי ולאחרונה, לאחר שנחשף ידע נוסף מיפן, נהוג לכנותו גם בשם רייקי מערבי.

אחד הזרמים שהגיעו מיפן נקרא רייקי יפני מסורתי והוא מסומן באותיות TJR (Traditional Japanese Reiki).

אז כשאומרים רייקי מסורתי – למה מתכוונים?

אז זהו, שצריך להגיד כי זה לא ממש ברור.

צריך להגיד אם מתכוונים לרייקי מערבי מסורתי, זה של טקאטה, או לרייקי יפני מסורתי, זה שהגיע אלינו מיפן…

מרבית המורים בישראל מלמדים רייקי מערבי מסורתי. בודדים משלבים טכניקות וידע יפני בסדנאות שלהם, יש המלמדים סדנאות של רייקי יפני מקורי או רייקי יפני מודרני ולפי מיטב ידיעתי, אין כלל בארץ מורים לשיטת הרייקי היפני המסורתי (TJR).

… כדאי לשאול את המורה …

כשאני מלמד סדנאות רייקי, אני מבקש מתלמידי לערוך טיפול עצמי מלא בעשרים ואחד הימים שלאחר הסדנה ברציפות. כששואלים למה עשרים ואחד יום אני מסביר שזהו פרק הזמן הנדרש על מנת שתהליך הניקוי, שמתחיל עם החיבור לאנרגיית הרייקי, יסתיים, ושכדאי ללוות את התהליך בטיפול עצמי לצורך תמיכה בו ועל מנת להקל על תופעות הלוואי שלו.

למעשה, עשרים ואחד הימים נועדו על מנת להרגיל את התלמידים לטיפול העצמי ועל מנת לנסות להטמיע אותו בחייהם.

מדי פעם אני נוטל ספר מהספריה שלי, פותח אותו במקום אקראי וקורא קצת. אתמול זה היה הנזיר שמכר את הפרארי שלו* והמקום היה עמוד 88…

"… כדי שהתנהגות חדשה תיהפך להרגל צריך לבצע את הפעילות החדשה במשך עשרים ואחד ימים ברציפות."

המשכתי לקרוא והגעתי להסבר מעניין:

"… התקבעות ההרגל החדש מסתיימת בדרך כלל בתוך עשרים ואחד יום, הזמן שנדרש ליצור מסלול עצבי חדש בגוף. … כשאתה משלב פעילות כלשהי בשגרה היומיומית שלך ועושה אותה בכל יום באותה שעה ובאותו אופן, בתוך זמן קצר היא נהפכת להרגל. … אם תתמיד במשימה שלך במשך עשרים ואחד ימים, ובכל יום תבצע את הפעילות החדשה באותה שעה, היא תשתלב בשגרה שלך. בתוך זמן קצר תבצע את ההרגל החדש – מדיטציה, קימה בשעה מוקדמת או קריאה במשך שעה בכל יום – באותה קלות שאתה מצחצח את השיניים."

הנה תשובה שיכולה להניח את דעת התלמידים לגבי שאלת עשרים ואחד הימים… ובכלל, הספר עצמו מומלץ לקריאה…

*הנזיר שמכר את הפרארי שלו מאת רובין ס` שארמה בהוצאת כתר.

לאחרונה רבו מקומות המדגישים את הפן המעשי בלימוד הרייקי ומספקים את הצד התיאורתי בחוברת קריאה ללימוד עצמי. מקומות אלו טוענים שאמנם חשוב לדעת את התיאוריה אך הצד המעשי הוא זה שמעניין אותנו ולכן הוא חשוב יותר.

הצד התיאורתי או העיוני בלימוד הרייקי הוא חשוב ביותר היות והוא מביא להבנה של האנרגיה ושל תהליך הריפוי האנרגטי. ללא הבנה זו, התשוקה לתרגול ולטיפול דועכת במהירות. ללא הבנה אין מניע להמשיך ולתרגל.

מקדש יפני

בלימודי הבודהיזם ישנם שלושה שלבים – הראשון הוא שמיעה, השני – הבנה והשלישי – מדיטציה.

שמיעה – זהו שלב הלימוד. זהו השלב בו אנחנו מקשיבים למורים שלנו, קוראים טקסטים עתיקים ומשננים עקרונות עד שהם זורמים בדמנו.

הבנה – זהו שלב הניתוח ההגיוני של מה שלמדנו. בשלב זה אנחנו בודקים את מה שלמדנו ומגיעים למצב בו הידע כל כך טבוע בנו ואנחנו מבינים אותו עד תומו עד שאין אדם שיוכל לומר לנו דברים אחרים ולהניא אותנו מדרכנו.

מדיטציה – זהו שלב התרגול. זהו השלב שבו אנחנו לוקחים את כל מה שלמדנו ומיישמים אותו על עצמנו. תרגול שכזה יכול לבוא רק מתוך הבנה שלמה של נושא הלימוד.

שורשיו של הרייקי טמונים עמוק בבודהיזם ואכן, כאשר אוסואי לימד רייקי ביפן בתחילת המאה הקודמת, הוא שם דגש על הלימוד התיאורתי ועל העבודה הרוחנית יותר מאשר על התרגול והטיפול.

תלמיד רייקי שלומד את טכניקות הטיפול ללא הרקע העיוני/תיאורתי, סופו שיפסיק את תרגול הרייקי מוקדם מאוד ולעיתים אף ירגיש שהרייקי לא תרם מאומה לחייו, וחבל…

במסגרת לימודי רייקי 2 אנחנו לומדים לשלוח רייקי מעבר למרחב ולזמן. אנו לומדים שליחת רייקי לעבר על מנת לרפא טראומות שהתרחשו לפני שנים רבות.

תהיתי… אם אני שולח רייקי ומרפא טראומה מהעבר, נוצר מצב בו הטראומה לא משפיעה עלי יותר וכך אין לי צורך לשלוח רייקי לעבר… אבל אם לא אשלח רייקי לעבר, לא אשפיע על הטראומה והיא תהיה קיימת היום כך שיהיה עלי לשלוח רייקי לעבר… פרדוקס!

ננסה להסביר ולפתור את הפרדוקס באמצעות תרשים:

פעם התרחש אירוע אשר השפיע עלי לאורך זמן עד עכשיו. אני שולח רייקי לעבר, מסלול A, על מנת לרפא את הטראומה. אם הטראומה נרפאת, הרי שההשפעה שלה לא קיימת יותר, קו גלי מנקודה A ל-B.

את העבר אי אפשר לשנות ואת הטראומה אי אפשר למחוק מהעבר. מה שכן ניתן לעשות הוא לשנות מה שקורה מעכשיו והלאה.

למעשה, אינני יכול לקבל רייקי אלא בזמן מאוד מסוים – עכשיו. גם כאשר אני שולח רייקי לעתיד, אקבל אותו ב"עכשיו" בו אהיה באותו זמן. לפיכך לא ניתן לשלוח רייקי כך שאקבל אותו בעבר כי לא יכול להיות מצב של "עכשיו" בזמן שכבר עבר…

האנרגיה, למעשה, נשלחת מעכשיו לעכשיו, מסלול B, בהתייחס לאירוע שהתרחש בעבר. כך נוצר בעצם ריפוי של השפעת הטראומה מעכשיו והלאה, קו ישר. הדבר שהביא אותי מלכתחילה לשלוח רייקי לעבר הוא רק השפעת הטראומה, קו גלי, ולא האירוע שיצר אותה, A.

ומשהו למחשבה… האם אותו תהליך מתרחש גם בשליחת רייקי לעתיד?

בבלוג יש שעור על המילה אל. אותו שעור תקף גם לגבי המילה לא. בקצרה, לעיתים קרובות יחלפו במוחנו מחשבות או שנצהיר הצהרות על דברים שאיננו רוצים שייקרו, ותת המודע היצירתי שלנו ייצור את התמונה של מה שרצינו להימנע ממנו, מה שגורם לו, קרוב לוודאי, להתרחש.

עקרונות הרייקי כוללים שני עקרונות בהם מופיעה המילה לא או אל. מורים רבים, אשר מכירים את השעור, נמנעים מלהשתמש במילים אלו ומנסים ליצור עקרונות חיוביים על ידי שימוש במילים כגון רק היום ארפה מהכעס או ארפה מדאגה. לפעמים משתמשים במילים אסלק כל כעס ודאגה וכדומה.

ביפנית משתמשים בעקרונות הרייקי במילה "נה" שמשמעה הפשוט הוא לא אך יש למילה משמעות עמוקה יותר.

המשמעות היא "פנה לצד השני", כלומר, לעשות פעולה אקטיבית של התרחקות או הימנעות מהכעס ולא פעולה פסיבית כמו "ארפה". המשמעות היא לא להגיע לכעס ולא להגיע למצב שיש לסלקו.

באחד מזרמי הרייקי המודרני מופיע עיקרון זה בצורה "רק להיום התבונן בניצני הכעס", כלומר, שים לב לדברים שיש להם פוטנציאל להפוך להיות לכעס וטפל בהם בהקדם, לפני שהם הופכים להיות כאלו.