רייקי בהריון

כשלמדתי רייקי, המורה אמרה לנו שאסור לטפל באישה בהריון בשלושת החודשים הראשונים.

מאוחר יותר סיפרה המורה עד כמה יש לה הצלחות בטיפולי פוריות בעזרת רייקי.

חשבתי לעצמי שהתוצאה של טיפולי פוריות הם היריון… והיריון אפשר לאמת רק מספר ימים אחרי שההיריון נקלט… ושמספר הימים הללו הם חלק משלושת החודשים הראשונים… אז איך יודעים להפסיק לטפל ?!

חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שכל הסיפור הוא בעצם כסת"ח…

אם משהו משתבש בהיריון, זה בדרך כלל יקרה בשלושת החודשים הראשונים, ואם המטופלת לא מבינה את מהות הרייקי, היא עלולה לחשוב שהרייקי גרם לשיבוש… בקיצור – שלא יאשימו את הרייקי!

כאשר מבינים שרייקי יכול רק להועיל ושאם משהו משתבש זה לפעמים עדיף על פני לידת עובר פגום, מגיעים למסקנה שכמה שיותר רייקי – יותר טוב!

שני הילדים שלי קיבלו רייקי מאז היותם ביצית מופרה, במהלך כל ההיריון, במהלך הלידה ומאז לידתם. הרייקי מהווה חלק בלתי נפרד מחייהם…

כשלמדתי רייקי המורים דיברו על כך שאוסואי היה כומר נוצרי, מנהל אוניברסיטת דושישה בקיוטו… הנה הגב' טקאטה מספרת: [audio:http://www.learnreiki.co.il/blog/wp-content/uploads/2009/12/Takata-UsuiWasChristian56k.mp3]

מאוחר יותר דיברו על החוויה של אוסואי על ההר… החוויה שהביאה להארה של אוסואי. הנה שוב הגב' טקאטה מספרת: [audio:http://www.learnreiki.co.il/blog/wp-content/uploads/2009/12/Takata-UsuiOnKuriyama.mp3]

הסיפור מעלה מספר תהיות…

אם אוסואי היה נוצרי, אז למה הוא עלה לצום על הר שקדוש לבודהיסטים? מדוע לקח על עצמו תרגול בודהיסטי קשה כל כך?

במכתב שקיבל ויליאם לי ראנד מאוניברסיטת דושישה, במענה לפנייתו לקבלת מידע על אוסואי, עונה לו ראש השירותים הציבוריים במרכז האקדמי דושישה שבקיוטו שלמרות שחיפשו היטב בכל רשומות האוניברסיטה, לא מצאו איש בשם מיקאו אוסואי.

כמו כן מדגיש העונה כי אוסואי לא היה מנהל האוניברסיטה בשום זמן.

במכתב אחר שקיבל ויליאם ראנד מאוניברסיטת שיקגו מצויין שאוסואי לא למד מעולם באוניברסיטה זו, למרות הסיפור הידוע של הגב' טקאטה.

היום אנחנו יודעים גם שאוסואי קבור בחצר של מקדש בודהיסטי בטוקיו…

כשאני מעביר סדנאות רייקי, אני משתמש בדימוי של היסטוריון ושל מורה להיסטוריה. שניהם עוסקים באותו נושא אך כל אחד ניגש אליו בצורה אחרת.

המורה רואה את מטרתו בהעברת הידע לתלמידיו, בעוד ההיסטוריון רואה את המטרה בהבנת הידע לעומקו.

מורה להיסטוריה לא ממש חייב להבין את אשר הוא מלמד. מספיק שהוא יודע ושיש לו את היכולת והכישורים להעביר את הידע הלאה. במרבית המקרים מה שעומד לנגד עיניו של המורה הוא הציון של תלמידיו.

היסטוריון, מעצם הגדרתו, חייב להבין את העובדות, את הרקע ואת השתלשלות העניינים עד לפרטים הקטנים ביותר.

כאשר מורה מציג עובדה היסטורית, הוא מגבה אותה, בדרך כלל, ברקע כללי. ההיסטוריון יכול לחשוף את הרקע ואת הסיבות שהביאו לאותה עובדה בצורה עמוקה יותר מאשר המורה ובכך לאפשר הבנה טובה יותר של העובדה על ידי התלמידים.

תלמיד השואל שאלה מעמיקה, מעבר לתחום הלימוד, לא תמיד יקבל תשובה מהמורה להיסטוריה. אותה שאלה שתופנה להיסטוריון תניב, בדרך כלל, תשובה, ואם לא, תשלח את ההיסטוריון לחקור ולגלות אותה, הן עבור עצמו והן עבור התלמיד.

בעולם הרייקי ניתן לחלק את המורים לשני סוגים מקבילים – אלו אשר מעבירים את הידע ואלו אשר חוקרים את ידע לעומקו על מנת להעביר את ההבנה שמאחורי הידע.

הראשונים הם המורים אשר גיבשו את הסדנאות שלהם לפני מספר שנים ולא שינו דבר במשך הזמן. הסדנאות אחידות, קבועות ולפעמים גם מקובעות.

האחרונים הם המורים שממשיכים כל העת לעדכן את הסדנאות שלהם, להביא הסברים ורקע לידע הניתן בסדנה, וממשיכים בעצמם ללמוד ולחקור על מנת להגיע להבנות עמוקות יותר.

הבדל נוסף בין השניים הוא התשוקה לדעת יותר על הנושא. התשוקה היא המביאה אדם להיות היסטוריון, לחקור, לחפור, ליצור תיאוריות, להפריכן או לחזק אותן. פשוט להבין.

איזה מורה אני רוצה עבור עצמי? …